קחו שטר כסף ותסתכלו עליו. שווה, הא?
האמת היא ששטר הכסף לא באמת שווה. הוא בסך הכל הסכם. הוא שווה משהו רק בגלל שאנחנו מסכימים שהוא שווה.
שטר כסף הוא הסכם של נוחות.
פעם כשמישהו היה אומר שאין לו גרוש על התחת, הכוונה הייתה שהוא עני. אבל במציאות שלנו עדיף שנחזיק את הכסף שיש לנו על התחת בשטרות ולא במאתיים מטבעות של שקל.
אם אתם רוצים לבחון עד כמה הכסף שלנו הוא בסך הכל הסכם, נסו לקנות מוצר של כמה אלפי שקלים במטבעות של שקל. מבחינת השווי, שלושת אלפים מטבעות של שקל הם שלושת אלפי שקלים. אבל במציאות, המוכר של המוצר לא יסכים לקבל מכם את התשלום בצורה הזו.
עכשיו תעשו את הצעד הבא בתרגיל המחשבתי. מה אם המוכר לא יסכים לקבל מכם את השטרות שיש לכם בכיס? מה אם כל המוכרים לא יסכימו לקבל מכם את השטרות? כמה אז יהיה שווה שטר הכסף שלכם?
גם מערכות אבטחה הם הסכם. אפילו המתוחכמות ביותר שבהן, הן בסך הכל הסכם פשוט. ההסכם אומר שהמערכת תאפשר למי שמותר לו להכנס, להכנס בקלות יחסית ותקשה מאוד את הכניסה של מי שאסור לו להכנס.
דלת נעולה היא הסכם כזה. השלט של האזעקה של האוטו הוא הסכם כזה. מערכת הסיסמאות של אתר הבנק שלכם היא הסכם כזה.
אפשר לנסות ולפרוץ את המערכת מהצד המערכתי שלה. זה שאומר שהמערכת תקשה מאוד את הכניסה. אם נשקיע הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד משאבים נוכל לפרוץ כל מערכת. אבל אפשר גם להיות יצירתיים.
בדיוק כמו כסף, אפשר לפרוץ מערכת אבטחה מהצד ההסכמי שלה. כמו שהשווי של הכסף מותנה בזה שכולנו מסכימים שהוא שווה, כך גם החוזק של מערכת אבטחה מותנה בזה שהמשתמשים שלה מסכימים שהיא עובדת. כשהם לא מסכימים קורים דברים מעניינים.
מי שמוכר לנו את המערכת יספר לנו כמה קשה לפרוץ אותה וכמה שהיא מקיימת את הצד של להקשות על הלא מורשים לחדור פנימה. אבל רובנו ובטח אנשי המכירות שמוכרים לנו את מערכת האבטחה, לא באמת שואלים את עצמנו כמה מסובך זה להפר את הצד הראשון של ההסכם. הצד שאומר שהמערכת תאפשר למי שמותר לו להכנס, להכנס בקלות יחסית.
דמיינו מתקן ביטחוני עם מערכת בקרת כניסה משוכללת. כל עובד מצוייד בכרטיס אישי שהוא שלו ורק שלו שמאפשר מעבר דרך הדלתות שמותר לו לעבור בהן. נניח שהפורץ שלנו הצליח להשיג כניסה לתוך מעגל האבטחה הראשון שהוא המעגל שכל העובדים במתקן יכולים להכנס אליו, אבל הוא רוצה להכנס אל תוך המעגל השני שאליו יכולים להכנס רק אנשי המחקר והפיתוח. כל מה שהוא צריך לעשות הוא לאתר דלת לא ראשית שמובילה לאגף שירות. למשל דלת שמובילה למטבחון, או לשרותים, או למחסן חלפים. ואז לשבש את קורא הכרטיסים בצד החיצוני של הדלת. כלומר שמי שיוצא החוצה, לא יוכל לחזור ולהכנס דרך הדלת.
מה שהוא בעצם עושה זה לשבור את הצד הראשון בהסכם של מערכת האבטחה. עכשיו המערכת כבר לא מאפשרת למי שמותר לו להכנס להכנס בקלות. סביר להניח שמי שמותר לו להכנס יוכל להכנס דרך דלת אחרת, אבל זה לא נוח ולא קל ולכן זה רק עניין של זמן עד שמישהו יתקע קרטון או משהו שישאיר את הדלת הסוררת פתוחה.
ברוב המקרים זה יקרה מהר יותר מאשר מישהו שידווח לקב"ט שמשהו לא תקין בדלת וזה כל מה שהפורץ שלנו צריך כדי להכנס.
השמש לא זורחת בבוקר מכורח הסכם. היא זורחת כי זה דרכו של עולם. אבל יש הרבה דברים בחיים שלנו שאנחנו מתייחסים אליהם כאילו הם דרכו של העולם למרות שהם בסך הכל הסכם אנושי שאנחנו רגילים לקיים אותו. האנשים שאנחנו קוראים להם "מוארים" או "נבונים" בסך הכל יודעים את מה שרובנו מעולם לא עצרנו כדי להבין; שאלו בסך הכל הסכמים.
האמת היא ששטר הכסף לא באמת שווה. הוא בסך הכל הסכם. הוא שווה משהו רק בגלל שאנחנו מסכימים שהוא שווה.
שטר כסף הוא הסכם של נוחות.
פעם כשמישהו היה אומר שאין לו גרוש על התחת, הכוונה הייתה שהוא עני. אבל במציאות שלנו עדיף שנחזיק את הכסף שיש לנו על התחת בשטרות ולא במאתיים מטבעות של שקל.
עכשיו תעשו את הצעד הבא בתרגיל המחשבתי. מה אם המוכר לא יסכים לקבל מכם את השטרות שיש לכם בכיס? מה אם כל המוכרים לא יסכימו לקבל מכם את השטרות? כמה אז יהיה שווה שטר הכסף שלכם?
גם מערכות אבטחה הם הסכם. אפילו המתוחכמות ביותר שבהן, הן בסך הכל הסכם פשוט. ההסכם אומר שהמערכת תאפשר למי שמותר לו להכנס, להכנס בקלות יחסית ותקשה מאוד את הכניסה של מי שאסור לו להכנס.
דלת נעולה היא הסכם כזה. השלט של האזעקה של האוטו הוא הסכם כזה. מערכת הסיסמאות של אתר הבנק שלכם היא הסכם כזה.
אפשר לנסות ולפרוץ את המערכת מהצד המערכתי שלה. זה שאומר שהמערכת תקשה מאוד את הכניסה. אם נשקיע הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד משאבים נוכל לפרוץ כל מערכת. אבל אפשר גם להיות יצירתיים.
בדיוק כמו כסף, אפשר לפרוץ מערכת אבטחה מהצד ההסכמי שלה. כמו שהשווי של הכסף מותנה בזה שכולנו מסכימים שהוא שווה, כך גם החוזק של מערכת אבטחה מותנה בזה שהמשתמשים שלה מסכימים שהיא עובדת. כשהם לא מסכימים קורים דברים מעניינים.
מי שמוכר לנו את המערכת יספר לנו כמה קשה לפרוץ אותה וכמה שהיא מקיימת את הצד של להקשות על הלא מורשים לחדור פנימה. אבל רובנו ובטח אנשי המכירות שמוכרים לנו את מערכת האבטחה, לא באמת שואלים את עצמנו כמה מסובך זה להפר את הצד הראשון של ההסכם. הצד שאומר שהמערכת תאפשר למי שמותר לו להכנס, להכנס בקלות יחסית.
דמיינו מתקן ביטחוני עם מערכת בקרת כניסה משוכללת. כל עובד מצוייד בכרטיס אישי שהוא שלו ורק שלו שמאפשר מעבר דרך הדלתות שמותר לו לעבור בהן. נניח שהפורץ שלנו הצליח להשיג כניסה לתוך מעגל האבטחה הראשון שהוא המעגל שכל העובדים במתקן יכולים להכנס אליו, אבל הוא רוצה להכנס אל תוך המעגל השני שאליו יכולים להכנס רק אנשי המחקר והפיתוח. כל מה שהוא צריך לעשות הוא לאתר דלת לא ראשית שמובילה לאגף שירות. למשל דלת שמובילה למטבחון, או לשרותים, או למחסן חלפים. ואז לשבש את קורא הכרטיסים בצד החיצוני של הדלת. כלומר שמי שיוצא החוצה, לא יוכל לחזור ולהכנס דרך הדלת.
מה שהוא בעצם עושה זה לשבור את הצד הראשון בהסכם של מערכת האבטחה. עכשיו המערכת כבר לא מאפשרת למי שמותר לו להכנס להכנס בקלות. סביר להניח שמי שמותר לו להכנס יוכל להכנס דרך דלת אחרת, אבל זה לא נוח ולא קל ולכן זה רק עניין של זמן עד שמישהו יתקע קרטון או משהו שישאיר את הדלת הסוררת פתוחה.
ברוב המקרים זה יקרה מהר יותר מאשר מישהו שידווח לקב"ט שמשהו לא תקין בדלת וזה כל מה שהפורץ שלנו צריך כדי להכנס.
השמש לא זורחת בבוקר מכורח הסכם. היא זורחת כי זה דרכו של עולם. אבל יש הרבה דברים בחיים שלנו שאנחנו מתייחסים אליהם כאילו הם דרכו של העולם למרות שהם בסך הכל הסכם אנושי שאנחנו רגילים לקיים אותו. האנשים שאנחנו קוראים להם "מוארים" או "נבונים" בסך הכל יודעים את מה שרובנו מעולם לא עצרנו כדי להבין; שאלו בסך הכל הסכמים.
כן - הם הסכמים, ואין כל רע בהסכמים, בסה"כ הם יכולים, ברוב הזמן כל עוד שני הצדדים מכבדים אותם (כי הנה הוכחת לנו כמה זה פשוט להפר אותם , עבור מי שבטנו בוערת בו לעשות ההיפך), לארגן לנו עולם בו רצונות ומאוויים שונים כן מצליחים לדור זה לצד זה....
השבמחקללא כיבוד הסכמים כמה רחוק נגיע בחברותא?
ומאידך, הערנות חשובה, וגם פריצת הסכמים אלו מחדדת את המחשבה ומחממת את העניינים כדי שמוחנו לא יקפא על שמריו. אני שואלת את עצמי - האם אין דרך למצוא פתרונות מבלי לפגוע במערכת מבפנים? אני משוכנעת שלפעמים כן....
לזה תפקיד וגם לזה....
:-), יום נפלא,
אורית.