צוות מנצח בנוי משחקנים קבוצתיים. רצוי שחברי הצוות יהיו מוכשרים. רצוי גם שיהיה שם כוכב אחד. אבל צוות של כוכבים מוכשרים ככל שיהיו שלא מסוגלים לשחק יחד נועד לכשלון. זה לא משנה אם מדובר בשחקני כדורסל, אנשי תמיכה, נציגי שירות או אנשי תוכנה. צוות בלי רוח צוות לא יגיע רחוק.
לא צריך מבחנים פסיכולוגיים מסובכים של מכוני אבחון כדי לגלות מי שחקן צוות ומי לא. מספיק לעמוד כמה דקות בפינת הקפה או ליד המדפסת או ליד כל משאב משותף אחר כדי לראות את זה קורה. קפה עושה כתמים, ניירות במדפסת נגמרים, ארועים קורים והשאלה היא מי לוקח יוזמה ומטפל בארועים ומי משאיר אותם למי שיבוא אחר כך.
קוד תוכנה זה דבר שנוטה להתלכלך בדיוק כמו פינת קפה. עסקת מכירה היא דבר שיש לו קצוות שצריך לסגור. תמיכה בלקוח צריכה לגרום ללקוח לדעת שיש מי שמטפל בו. כשאיש תמיכה עסוק בלסגור קריאות תמיכה במינימום זמן כשהוא יודע שעוד יום יומיים הלקוח יפנה לתמיכה שוב, הארגון כולו נפגע. איש מכירות שעסוק בלמכור בלי להתאים את המוצר ללקוח מתוך תפיסה שמישהו אחר יצטרך לשבור את הראש כדי לספק ללקוח את מה שהבטיחו לו, פוגע בארגון כולו. איש תוכנה שמכניס תוספות לקוד בלי לתעד אותם ובלי לנקות אחריו פוגע בארגון כולו.
העניין הוא שאנחנו מגדלים את הסוציומטים האלו במו ידנו. אנחנו שואפים לזמני מסירה מקוצרים על חשבון איכות הקוד. אנחנו מתגמלים את אנשי המכירות על כמות במקום על שביעות הרצון של הלקוח ואנחנו מודדים תוך כמה זמן נסגרת קריאת שירות במקום לשאול את עצמנו למה נפתחות כל כך הרבה קריאות. בסביבה כזו פורחים הסוציומטים. אלו שמקדשים את היעד בלי להקדיש שניה מיותרת של מחשבה לשריפות שהם משאירים מאחוריהם ולמחיר שהארגון משלם כדי לכבות את השריפות האלו.
אני בוחן מקומות עבודה וארגונים דרך המטבחונים שלהם ודרך חדרי השירותים שלהם ודרך המדפסות הקומתיות. בחצי דקה תוך כדי הכנת הקפה לפני הפגישה אני יכול לדעת אם מדובר בארגון של "אחרינו המבול" או בארגון של "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".
לכו למטבחון המחלקתי. תסתכלו בכיור ובפח. תפתחו את המקרר.
האם פני המטבחון כפני המחלקה שלכם או לא?
ואתם, מאלו שמנקים או מאלו שלא?
לא צריך מבחנים פסיכולוגיים מסובכים של מכוני אבחון כדי לגלות מי שחקן צוות ומי לא. מספיק לעמוד כמה דקות בפינת הקפה או ליד המדפסת או ליד כל משאב משותף אחר כדי לראות את זה קורה. קפה עושה כתמים, ניירות במדפסת נגמרים, ארועים קורים והשאלה היא מי לוקח יוזמה ומטפל בארועים ומי משאיר אותם למי שיבוא אחר כך.
קוד תוכנה זה דבר שנוטה להתלכלך בדיוק כמו פינת קפה. עסקת מכירה היא דבר שיש לו קצוות שצריך לסגור. תמיכה בלקוח צריכה לגרום ללקוח לדעת שיש מי שמטפל בו. כשאיש תמיכה עסוק בלסגור קריאות תמיכה במינימום זמן כשהוא יודע שעוד יום יומיים הלקוח יפנה לתמיכה שוב, הארגון כולו נפגע. איש מכירות שעסוק בלמכור בלי להתאים את המוצר ללקוח מתוך תפיסה שמישהו אחר יצטרך לשבור את הראש כדי לספק ללקוח את מה שהבטיחו לו, פוגע בארגון כולו. איש תוכנה שמכניס תוספות לקוד בלי לתעד אותם ובלי לנקות אחריו פוגע בארגון כולו.
העניין הוא שאנחנו מגדלים את הסוציומטים האלו במו ידנו. אנחנו שואפים לזמני מסירה מקוצרים על חשבון איכות הקוד. אנחנו מתגמלים את אנשי המכירות על כמות במקום על שביעות הרצון של הלקוח ואנחנו מודדים תוך כמה זמן נסגרת קריאת שירות במקום לשאול את עצמנו למה נפתחות כל כך הרבה קריאות. בסביבה כזו פורחים הסוציומטים. אלו שמקדשים את היעד בלי להקדיש שניה מיותרת של מחשבה לשריפות שהם משאירים מאחוריהם ולמחיר שהארגון משלם כדי לכבות את השריפות האלו.
אני בוחן מקומות עבודה וארגונים דרך המטבחונים שלהם ודרך חדרי השירותים שלהם ודרך המדפסות הקומתיות. בחצי דקה תוך כדי הכנת הקפה לפני הפגישה אני יכול לדעת אם מדובר בארגון של "אחרינו המבול" או בארגון של "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".
לכו למטבחון המחלקתי. תסתכלו בכיור ובפח. תפתחו את המקרר.
האם פני המטבחון כפני המחלקה שלכם או לא?
ואתם, מאלו שמנקים או מאלו שלא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה